תנובה – מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' היימן

החלטה

1. בפני התנגדות לביצוע שטר חוב ע"ס 85,000 ₪.

בהתנגדות טען המבקש, החתום כערב לשטר, כי אינו זוכר עת הרגע בו חתם על השטר אולם הוא זוכר כי החייב מס' 1 בתיק, אביו, העמיד למשיבה ערבות בנקאית (במסגרת היחסים המסרריים בינו לבי המשיבה, כמפעיל מינימרקט) וכי השטר נחתם "באופן פורמלי".

2. לדבריו, מי שזיהה את חתימתו על השטר, מר כפיר מהמשיבה, הבטיח לו כי מדובר ב,"יבוי פורמלי" לערבות הבנקאית האמורה.

עוד טען המבקש כי הוא מקבל טיפול תרופתי בשל מצב נפשי רעוע, אך לא נטען כי לא הבין על מה חתם, לרבות בשל מצבו הנפשי הנטען ונראה כי הטענה נוספה באופן בתמי ועל מנת ליתן תוקף לטענה בדבר ה"פורמליות".

3. בחקירתו הנגדית חזר המבקש על הטענות וציין בין היתר כי –

"אם חתמתי על הערבות, אין לי ספק שלא חתמתי על הגב שלי, על הכסף שלי, על החשבון שליכי אני לא עושה דברים כאלה ואני לא יכול גם לקחת על עצמי דברים כאלה, אלא אם כן ידעתי שיש ערבות בנקאית, זו יכולה להיות הסיבה שחתמתי" (עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 6 – 9).

4. למעשה, טענתו המשפטית של המבקש איננה ברורה. לא ברור למה מכוון המבקש כאשר טוען שחתם "באופן פורמלי", שכן לחתימה של שטר משמעות משפטית ברורה וקיימת בפקודת השטרות חזקת כשורת מסירה של שטר (ראו סעיף 20).

אם טוען המבקש כי למעשה חתם למראית עין בלבד ואין לחתימה תוקף, הרי שהדברים לא נאמרו על ידו מפורשות. המבקש גם לא טוען כי לא הבין על מה הוא חותם, ומדבריו עולה דווקא ההיפך.

5. מטרתו של סדר דין מקוצר היא למנוע דיון בתובענה רק אם ברור ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראה ע"א 544/81 מנחם קיהל בע”מ נ' סוכנות למכוניות הים התיכון, פ"ד לו(3) 518, 524; ע"א 9654/02 חב' אחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נט(3) 41, 46).

כידוע, בשלב של בקשת רשות להתגונן, די אם הנתבע מראה הגנה אפשרית ואין בודקים כיצד יוכיח את הגנתו או את טיב ראיותיו.

אולם, אין לומר כי כל אימת שמוגשת בקשת רשות להתגונן היא תינתן כדבר מובן מאליו. כאשר לא פורטה מסכת עובדתית שלמה ומפורטת, או כאשר הטענות העובדתיות חסרות ממשות על פניהן, או שהן מתבררות כ'הגנת בדים', לא תינתן רשות להתגונן (ראה ע"א 465/89 בן צבי נ' בנק מזרחי מאוחד בע"מ, פ"ד מה(1) 66, 69).

6. בענייננו, טענות המבקש נראות קלושות על פניהן וספק רב אם הן מגלות הגנה, ולו בדוחק.

תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, מסמיכה את בית המשפט להתנות את מתן הרשות להגן בתנאים, אם כי הדבר ייעשה במקרים מתאימים, כאשר סיכויי ההגנה דחוקים מאד (וראו ע"א 219/65 דגני וקורנפלד נ' דגני).

בנסיבות הענין ונוכח קלישות הטענות, ראיתי ליתן למבקש רשות להגן, אם כי בכפוף להפקדת סך 20,000 ₪ בקופת בית המשפט וזאת עד ליום 5.7.14. עם ביצוע ההפקדה, יגיש המבקש אסמכתא לתיק. לא יופקד הסכום – תידחה ההתנגדות.

הוצאות הדיון בהתנגדות בסך 3,000 ₪ - לפי התוצאות.

תז"פ ליום 8.7.14 לבדיקת ההפקדה.

ניתנה היום, י"א סיוון תשע"ד, 09 יוני 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: